תפזורת שמות פרטיים היא טריק פסיכולוגי לגמרי, במובן הטוב: ילדים הרבה יותר מוכנים לעבוד כשזה מרגיש שייך להם. שמות הם משהו שילדים מזהים עוד לפני שהם קוראים ממש טוב, ולכן זו תפזורת מצוינת גם למתחילים. כשהילד מוצא שם כמו: נועה או עידו, הוא מיד מתלהב, מספר למישהו, וממשיך לחפש עוד. זה מחזק התמדה, ריכוז וזיהוי מילים בלי מאבק.
בבית אפשר להשתמש בזה כדי לתרגל כתיבה: אחרי שמצאו שם, הילדים יכולים לכתוב אותו על דף, להקיף, או לקשט באותיות צבעוניות. זו גם הזדמנות לדבר על אות פותחת, אות מסיימת, או כמה אותיות יש בשם. בכיתה ובגן זה כלי נהדר לפעילות חברתית: כל ילד מסמן שם אחד שהוא מכיר, ואז אומרים בקול מי מצא מה. אפשר להוסיף שלב קצר של שם + תכונה טובה כדי להפוך את זה גם לפעילות רגשית נעימה. מבחינת מיומנויות, התפזורת מאמנת סריקה, זיהוי רצפים של אותיות, ושמירה על תשומת לב. מבחינת חוויה, היא נותנת תחושת הצלחה וחיבור אישי, וזה מה שגורם לילדים לבקש עוד דפים ולהורים להוריד עוד.
